יומנים

הרשויות אוהבות לאסוף מידע, אך אינן אוהבות לשתף אותו, להסביר איך ומדוע הוא נאסף. אפילו כאשר עומד לרשותם מידע זמין, לא נראה שהם יודעים כיצד להשתמש בו.

לא כל מאגר מידע הוא רע. אך שימו לב איך אותו גוף יכול להתנגד למאגר מידע המשרת את האזרח וכמעט באותה נשימה לאפשר מאגר מידע הפוגע באזרח. תמהתני כיצד הייתה מגיבה הממשלה אם הייתי שולח למשרד האוצר חשבונית על כל דיווח מע"מ או מס הכנסה לכיסוי העלויות?

שיתוף בתוך רשויות הממשלה יכול לשרת את הציבור, ולדוגמא סיפור קצר:

אלמוני פנה לעמותה הממומנת על ידי משרד הרווחה לקבלת השתתפות בנסיעות של בנו למרכז יום של העמותה. מסיבות שונות, עלות ההסעה הייתה גבוהה מהסכום בו משתתף משרד הרווחה, ומשרד הרווחה דרש מהעמותה לשאת בעלויות. העמותה התנגדה. כאשר אותו אלמוני הגיע לפגישה בעמותה, הבחינה עובדת העמותה כי על רכבו תו נכה. לאחר חקירה ודרישה עלה כי אותו אלמוני מקבל את הטבות המס ועוד קצבת ניידות מהביטוח הלאומי עבור בנו. הטבות אלו נועדו, בין השאר, לאפשר לאותו אלמוני לנייד את בנו למרכז היום.

כתבה של יניב פלדמן הותירה אותי כועס. לא על הכותב, אלא על המצב אותו הוא מתאר:

בשנים האחרונות בהם ביקרתי בתור יועץ בארגונים גדולים וקטנים בארץ, ראיתי איך בכל מקום, אנשי IT מצליחים למצוא דרכים כיצד לעקוף את המדיניות הארגונית ולהריץ תוכנת שיתוף קבצים כאשר הארגון חוסם זאת לכולם, להגדיל לעצמם את תיבת הדואר ולהוריד מגבלות על שליחת קבצים ובמקרה אחד אף הגדיל אחד ממנהלי הרשת להתגאות בכך שהוא הצליח לאתר את קובץ המשכורות של החברה והציג אותו בפני.

הייתי רוצה לומר כי הוא מגזים ואין בידיו נתונים אמיתיים, אך ההסתיגות היחידה שלי הוא מהשימוש בביטוי בכל מקום. אני רק יכול לומר את מה שהטפתי לאלו שעבדתי מולם, לאלו שניהלתי ונוהלתי על ידם.

עבודת ה-IT בעידן הנוכחי היא משרת אמון מהדרגה הגבוהה ביותר. אינני חושב שאגזים אם אציב אותה באותה רמה של פסיכולוג, רופא, עורך דין רואה חשבון או מנחה רוחני. אנשים מניחים בידנו מידע קריטי, ואין הבדל אם מדובר בתזרים המזומנים של חברת ענק או תמונות יום ההולדת של הילדים. ישנם מגנונים היכולים לשמור על מידע גם מפני אנשי IT חטטנים. ישנם אנשי IT שישאירו לעצמם דלת אחורית (לעיתים בידיעת הארגון), על כל צרה שלא תבוא. זהו מנגנון רע. לכל אורך הקריירה שלי הקפדתי על מידור: סירבתי לדעת ססמאות של משתמשים והשתמשתי באותם ערוצי גישה למערכת שדרשתי מאחרים. לא תמיד דרך זו הייתה הנוחה ביותר, משתמש שרצה שיטפלו במערכת שלו בזמן ארוחת הצהריים היה מעדיף לפעמים להשאיר את הסיסמה לצוות הטכני, אך אני תמיד התעקשתי כי גישה למידע של צוות ה-IT יהיה בנוכחות המשתמשים האחראים על המידע.

יש גם שיקול אנוכי. לאנשי IT אין את ההגנה של החוק בכל הנוגע למידע אליו יש להם גישה. לפיכך, כל איש IT ששכל בקודקודו יתרחק ככל האפשר מלגשת למידע שאינו חיוני לתפעול המערכות, לסיוע למשתמש או לפעילות החברה.

Two excellent articles in All About Symbian:

• Ewan Spence questions whether whether Symbian needs a new user interface
• Steve Litchfield goes against the trend that puts the touch screen as the best phone interface.

To this, let me add my two cents worth.

I like my N900 for what seems like the wrong reasons:

• Resistive screen. Possibly because of the I am a Palm veteran, I find I like having a stylus handy, mainly for sketching, but also allowing for higher density applications or checklists.
• Hardware keyboard. Maybe Fat fingers; maybe a history with Psion and the E61; maybe the need to actually see whats on screen without the virtual keyboard hogging all the space.

Apple and Android developers would benefit from those articles. Nokia should pay more attention to them as well. If I understand it correctly, Nokia would benefit from having both MeeGo and Symbian with distinctive hardware and interface.

Anssi Vnajo, Nokia's new head of Nokia Mobile Solution issued a battle cry. As seems to be usual with Nokia, it's a rather confusing one. Is Nokia going the Symbian or the MeeGo path? My take, is that it's going both ways. Symbian for the smartphone, MeeGo for the mobile computing. The confusion is that both platforms might actually be the same hardware. This leave both Symbian and MeeGo (and Meamo) advocates unhappy.

The closing of Symbian-Guru and World of Nokia blogs, as well as Randel Arnold's open letter to Ansii Vnajo, echo this sentiment. Nitish Kumar and Richard Bloor try to provide some perspective for a developer and end user point of view, respectively.

Governments love data. Nothing new about this. Data collected for financial reasoning (at the time) is a very helpful tools for today's historians.

Now, however, we don't seem to want to wait 900-2,400 years for this data. This want of open data, can have unwelcome consequences, warn both Danah Boyd and Lawrence Lessig. While both are not opposed to transparency and open data, both quote examples where they feel individuals privacy and freedom might be compromised by exposure, due to bad openness policies. Both also note that the influx of data can be manipulated to provide misleading interpretations of the data.

I think this is an incomplete view of the benefits of open data. The value of open data is not only in the raw data researching tools such as gapminder or Worlfram Alpha, or for storing it in the internet archives for future historians. Access to this data also allows us to question the processes and policies leading to the collection and use of this data.