דפוס 2.0

גם יובל דרור וגם יונתן קלינגר משתלחים במעריב על מלחמתו בישראל היום. הביקורת העיקרית שלהם היא על הצביעות של הצגת ישראל היום כעיתון מטעם (ולכן בחינם), בעוד שמעריב הוא עיתון בתשלום, ולפיכך נהנה מיושרה עיתונאית. בעוד שתמיכתו של שלדון אריסון בבנימין נתניהו בוטה, היא אינה נסתרת מעין. אריסון משתמש במודל של המדיה החדשה, רק על גבי טכנולוגיה ישנה.

בעוד אנחנו התרגלנו כי עיתוני החינם הם למעשה לוחות מודעות עם מספר טורי חדשות לצאת לידי חובה, נלווים לעיתוני סוף שבוע או אחים מקומיים לעיתונות הדפוס המרכזית, ישראל היום הפך את המערכת. הוא התחיל כעיתון יומי עם מערכת חזקה והפצה אגרסיבית. מטרתו הראשונה היא הקוראים, ולא המפרסמים. אני לא יודע מה המודל הכלכלי של ישראל היום, כפי שאני לא יודע מה המודל הכלכלי של Twitter, אך נראה לי סביר שיכולת העמידה וההיתכנות של כלכלית של ישראל היום דומה לזו של מעריב.

כעת על עיתונות הדפוס להלחם בשלוש מערכות במקביל: העיתונות המקוונת, עיתונות הדפוס החינמים והכותבים העצמאיים. בכל התחומים הללו, נראה כי מעריב מצליח לעשות את כל השגיאות האפשריות.